מציירת את השקט
רות בארטן, ציירת, נגוהות.
משהו קרה לרות בפעם הראשונה שביקרה בנגוהות, היא שבה הביתה וציירה את הציור הראשון שלה בצבעי שמן, לאחר 10 שנים של התנזרות מציור.
רות נולדה בהולנד וגדלה בה, בגיל 24 התגיירה ועלתה לארץ, נגוהות היא אחת מאבני הדרך שהביאו אותה ליהדות ולארץ ישראל.
למה החלטת לגור בנגוהות?
"אחרי הגיור לא הייתה לי משפחה בארץ והיו לי כבר חברים טובים בנגוהות,הם היו כבר כמו משפחה עבורי. חשבתי ללכת לאיזה קיבוץ או אולפן עברית אבל הם אמרו שזה יהיה לי קשה להיות לבד והציעו שאבוא לנגוהות. בדקנו את האפשרות, היה פה קראוון וזה התאים."
השיחה עם רות מתנהלת בעברית קולחת עם השלמות קלות, למרות שעלתה רק לפני שנתיים, אבל ההכרות עם השפה והמנטאליות הייתה בכלל לא קלה, "ישבתי בין אנשים ולא הבנתי, אנשים יושבים צוחקים ומדברים ואני לא מבינה. בשבתות היה הכי קשה כי יושבים הרבה הרבה זמן ואני רק יושבת וחושבת מתי כבר יברכו ברכת המזון. התרבות ממש אחרת ואני אירופאית, מה לעשות. בישראל גם ההתנהגות מאוד שונה, נתקלתי בהמון בירוקרטיה, חוצפה וחוסר הבנה במשרדים השונים, בהולנד כולם נחמדים, כי צריך, אבל בכל זאת נחמדים. הצלחתי להתרגל לארץ רק כי כל כך רציתי להיות פה, לא הייתה אופציה לחזור.
.jpg)
אנו כתושבי הישוב הכרנו את רות עוד בשמה הקודם ושמחנו לקבל אותה כתושבת חדשה, בימים הראשונים להגעתה היא סיקלה את האבנים מהגינה הקטנה וסידרה אותם בצורת מגן דוד שלא השאיר ספק בנוגע לגאווה היהודית שלה.
מה את אוהבת בנגוהות?
"אני אוהבת שהכל פתוח ומרגישים את הטבע, גדלתי בכפר ואני אוהבת את ההרים, את השמים ואת השקט. הישוב הוא כמו משפחה בשבילי, כולם מכירים את כולם,כולם עוזרים לכולם,אנשים לוקחים אחריות אחד על השני וזה מאוד חשוב לי.
לא פעם אפשר לפגוש את רות ואת כן הציור באחת הפינות היפות של נגוהות, מבעד למכחול מצטיירת נגוהות כמקום קסום ומרתק.
איך הגעת לציור?
"כשהייתי קטנה אהבתי לצייר, הבנתי מהסביבה שאני טובה בזה. אחר כך בערך בגיל 12 הפסקתי כמעט לגמרי. שנה וחצי לפני הגיור ביקרתי בארץ, בנגוהות, וכשחזרתי הביתה ציירתי את נגוהות. זה היה הציור הראשון שלי של צבע על בד. כשבאתי שוב לנגוהות חזרתי לצייר כדי לא לשקוע . נתתי לחברים את הציורים והם עודדו אותי להתפתח ולהתקדם בתחום."
רות לומדת אצל הצייר לאוניד בלקלב, שמלמד קבוצות קטנות של אומנים בשלבים שונים בחייהם המקצועיים, טכניקה מיוחדת של ציור. "השיטה שלו היא לתת עומק לדברים, שלא יהיו שטוחים, וגם למצוא את מקור האור בתמונה, קודם לצייר את הדברים הכהים יותר ורק בסוף למצוא את הנקודה הכי בהירה ולתת בה את נקודות האור"
רב הציורים של רות הם תמונות מנגוהות. רות מעדיפה לצייר את הקרוואנים השונים על פני מבני הקבע. "הבתים כולם אותו הדבר, נח לגור אבל משעמם לראות. קראוונים הם משהו אחר. לכל קראוון יש סיפור, סימנים שהשאירו האנשים שגרו בו. אני אוהבת את היופי שבישן, כמו מיטה זרוקה באיזו פינה שאנשים לאו דווקא יראו בה משהו יפה.
בהר חברון יש הרבה מה לצייר, אנשים רוצים ציורים מסובכים כמו בית המקדש וקריעת ים סוף. אני מציירת רק מה שאני רואה, אצייר את בית המקדש שאראה אותו בע"ה.
אני אוהבת להראות את היופי בדברים הפשוטים, את האור והעומק והסיפור של הדברים."
החלום של רות הוא להתפרנס מציור, למכור עבודות וללמד ציור , " אני עדיין רק בהתחלה, זה ייקח זמן אבל בעזרת ה' תהיה תערוכה ואנשים יכירו אותי".
מה למדת מהציור?
"לפעמים חשוב לעצור ולתת לעצמנו לחיות. לעצור ולראות איזה פרח שלא היה שם אתמול, איזו חיה. לראות את הדברים הפשוטים וליהנות מהם כי ה' ברא אותם גם בשבילנו, שנהנה מהם. אנחנו כל הזמן עסוקים בלרוץ אחרי החיים שלנו. החיים זה לא רק לרוץ אלא גם ליהנות ממה שה' ברא, זה מה שאני מנסה לעשות קצת בציור, אני רק באמצע הדרך, אני מניחה שיש לי עוד מה לגלות.
