הצגת העשור לנגוהות - טקסט מלא
תמונה א
יושבים באסיפת חברים. רעש וצעקות.
א': טוב, זה לא עובד ככה, חבר'ה. אני מציע לדבר לפי הסדר ולאפשר לכל אחד לבוא לידי ביטוי. אני מתחיל . (מתיישב מתחיל לדבר ברקע "האו האו" של כוורת).
(ככה מדברים כולם אורי קם , לוקח את הנשק ויוצא . ההלך מצטרף אליו.)
הלך: מה, נמאס לך?
אורי: לא! שמירה.
הלך: אה... ומה איתם?
אורי: המשיכו להתווכח.
הלך: מה, ככה להתווכח?
אורי ( מהנהן) להתווכח.
הלך: מה כל הלילה?
אורי: לילה
הלך: מה, ואף אחד לא נפגע?
אורי ( מזועזע) למה להיפגע? הרי זה וויכוח לשם שמים.
הלך: אה, לשם שמים.. ,ומה בסוף?
אורי: החליטו לחכות.
הלך: למה לחכות? רגע, על מה התווכחו שם בכלל?
אורי: אה, זה פשוט. התווכחו איזה תנועת נוער נקים.
הלך: לא ידעתי שיש לכם נוער.
אורי: ודאי! ודאי! צבי ישראל בן שנה , תאר לך, ועדיין אין תנועת נוער.
הלך: שנה?! נו, אז בשביל מה לחכות?
אורי: מחכים ששפר ילדו.
הלך: מה זה קשור?
אורי: בטח קשור. אם יילדו בן – אין שאלה, תנועת נוער נפרדת .
הלך: יילדו בת...
אורי: נעשה אסיפה חוזרת...
תמונה ב
הלך: אפשר לבוא איתך לשמירה?
אורי: אם תחליף חולצה.
הלך: לא מבין.
אורי ( מסביר) אתה לובש חולצה לבנה.
הלך ( ממשיך להביט בו)
אורי: אני רואה שאתה עדיין לא מבין. בוא אני אסביר לך , תראה, זה תלוי לאיזו אסכולה אתה שייך.
(מאחור בנתיים מתקבצים חברים, חלק בחולצות כהות וחלק בחולצות של שבת)
(אורי והלך , בצד הבמה , פניהם אל החברים כל חבר בתורו פונה אל ההלך במשפט, וקופא על עומדו).
א' (לבוש כהה): רשלנות פושעת להסתובב גלוי לעין כל בשמירה, המחבל, אם יבוא ( כולם יורקים הצידה: טפו)יבוא בהיחבא לבוש בשחור (כולם: טפו) ורק אתה מאיר כמו נר בלילה (קופא, הלך- פרצוף מדוכדך)
ב'(לבוש בהיר) מה לנו כי נתחבא ונסתתר כמו עכברים, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (קופא, הלך נינוח)
ג' (כהה) בתחבולות תעשה לך מלחמה, מה אתה מסתובב זחוח דעת בלבן?
ד' (בהיר) אנחנו השולטים כאן. שולטים בראש מורם , בשבת ובחג נסתובב בלבן. כן, כך ואפילו נשיר (ושר: "מזמור לדוד" של קרליבך. הלך מצטרף אליו, ניגש אליו בהתלהבות וכורך יד על שכמו.
ד' קופא והלך ממשיך קצת לשיר. כששם לב שהלך קפא, מפסיק, עובר בין כולם ומדבר עם אורי )
הלך: ככה אתם מתפלספים על כל דבר?
אורי: לא, מה פתאום על כל דבר , רק על הדברים החשובים , וכבר אמרתי לך הוויכוחים שלנו הם לשם שמיים.
הלך(מגחך) מה, הכל? הכל לשם שמיים?
אורי: (מהנהן) הכל! כמעט.
הלך: אז רק מתווכחים?
אורי : מה פתאום? בוא בוא איתי. (פונים והולכים, החברה מצטרפים אליהם ה'כהים' מורידים חולצה ומתחת יש חולצות שבת)
הלך: לאן הולכים?
ד': למיצפור. קבלת שבת.
ב': בחיים שלך עוד לא ראית כזו קבלת שבת.
תמונה ג
מצטרפים עוד חברים לבושים בגדי שבת
קבלת שבת (ריקוד) (ליווי מוסיקלי)
בסוף קבלת השבת הולכים בכיוון בית הכנסת , ילדים קטנים רצים ביניהם .
הלך: מאיפה צצו הילדים?
ה': הם היו כאן כל הזמן , בגן שעשועים . לא יכול להיות שלא שמעת.
הלך: אה, נכון! גן שעשועים (עוצר, מתבונן)
הלך: אני רואה ששמתם אבנים קטנות במקום חול...
ו': (בידענות ) סומסומית! זה הכי אין.
הלך: כן, אבל יש כאן מעט מאד . איפה כל החצץ?
ילד שמשחק: במכונת כביסה של אמא שלי.
הלך: למה אמא שלך צריכה סומסומית במכונת כביסה?
ילד: היא לא צריכה . זה פשוט קורה כי נכנסות לי אבנים לכיסים.
הלך: טוב, אפשר להוציא לפני הכביסה .
ילד: נכון, היא מוציאה אבל יש לי הרבה כיסים וגם לאחי הקטן (מושך אליו עוד ילד) וגם לאחי היותר קטן (עוד ילד) וגם לאחי הגדול (עוד ילד מצטרף) וגם לאחי היותר גדול (עוד ילד מצטרף).
(ההלך נסוג לאחור מול קהל הילדים המצטבר, ידיים על הראש ונתקל באורי שמחכה לו).
הלך: כמה ילדים יש פה?
אורי: אוהו! בלי עין הרע.
הלך: איזה חמודים.
אורי: רוצה לראות עוד? בוא איתי לגן...(והולכים לגן, נתן והרבה ילדים סביבו)
הלך: באמת חמודים. גם כשאני הייתי ילד לא הסכמתי שאבא שלי יילך , אחרי שליווה אותי לגן, אבל הוא אף פעם לא נשאר איתי... כאן אני רואה שיש הורים שדווקא רוקדים לפי החליל של הילדים שלהם.
אורי: מי? נתן? טוב נתן הוא באמת רוקד כזה אבל לא בגלל הילדים שלו הוא כאן . נתן הוא הגנן.
הלך: מה, באמת?
אורי: באמת! נתן וגם רבקה. נתן בגן בצעירים ורבקה עם הבוגרים .
הלך: וגם הילד שלהם בגן?
אורי: למה ילד? ילדים !
הלך: ילדים?!
אורי: שניים, שלושה לפחות!
הלך: בלי עין הרע! תגיד אפשר להסתכל עליהם קצת בשקט?
אורי: למה לא? בוא נשב כאן. (מתיישבים)
(נתן והילדים מציגים משהו (איש קטן?))
הלך: זה אח שלו! וזה אח שלו! וזה אח שלה! באמת (מתפעל) כאילו ירדו כולם מאותו פס ייצור.
יגאל, ברוך וברק: פס ייצור? מה אתה מייצר?
הלך: (נבהל) אני? אני לא מייצר כלום. מאיפה צצתם?
אורי (מחייך) תכיר, אלה הם ברוך, יגאל וברק.
הלך: נעים.(לוחצים ידיים)
יגאל: אז גם אתה בענייני תעשייה? בוא חביבי יש עוד מקום באזור תעשייה שלנו .
הלך: מה יש לכם באיזור תעשייה?
ברק: יין ( כל אחד מצביע בתורו)
יגאל: שמן
ברוך: דבש.
הלך (מתפעל) ממש ארץ זית שמן ודבש!
כל הכבוד! באמת כל הכבוד!
(מנמיך את הקול) פרנסה... יש מזה?
ברוך: תהיה. בע"ה תהיה והרבה.
הלך: באמת אני מעריך אתכם. באמת זה יפה. אבל (מכחכח) תגיד לי , זה לא קצת חוסר אחריות ? בכל זאת להתחיל מכלום... מי ערב לכך שזה יצליח?
ברק: אף אחד.
יגאל: ומה לדעתך היה כאן כשהקמנו את היישוב?
חבורת חיילים וזוג צעיר , הנה. נתן שראית בגן... היה שומר בעמדה ושומר תוך כדי גם על צבי ישראל כי יהודית נסעה ללמוד. מה תגיד? חייל שהוא אבא , שומר עם נשק וגם עם טיטולים, בקבוק וילד. זו אחריות לדעתך? ומי תקע לידינו שנצליח?
הלך: אני לא!
יגאל: אף אחד לא. אבל אגיד לך: אנחנו כאן לא עושים כדי להצליח , אנחנו עושים...
הלך: אל תגיד לי , אל תגיד לי . אני אגיד לך! אתם עושים לשם שמיים ( מלגלג).
יגאל, ברוך וברק: איך ידעת?
יגאל: כן! אנחנו עושים לשם שמים (פונה ללכת , חוזר ואומר) וב"ה זה מצליח! (חושך על הבמה)
תמונה ד
(ילקוטים מסודרים בשורה הלך הולך שקוע בשרעפים . נתקל בילקוט , נופל ומתבלגן הסדר. הוא לא מספיק להתאושש וקבוצת ילדים "מתנפלת עליו")
ילד א: למה אתה מזיז? אתה רוצה להידחף לתור?
הלך: תור? לא מה פתאום? אני....
ילד ב: בטח ! עכשיו אתה מחפש תירוצים ! בילגנת הכל ( מאשים אותו)
ילד ג: (בקול שקט יותר) אתה הגעת אחרון . אז אתה אחרון. שים ת'ילקוט שלך בסוף התור.
הלך: אבל אין לי ילקוט.
ילד ד: טוב, אתה לא היחיד ששוכח ת'תיק לפעמים. יפה שאת הנעליים זכרת לנעול.
ילד ג: אם אין לך ילקוט תעמוד בעצמך בסוף התור.
הלך: (ממושמע, הולך ונעמד בסוף התור הילדים מסדרים את התיקים חזרה וממשיכים לשחק מסביב. ההלך מחכה בסבלנות מעט ואז...)
הלך: הי ילד, בוא רגע! (ילד א ניגש).
הלך : למה בעצם אנחנו מחכים?
ילד א : להסעה!
הלך: אה! (ילד ממשיך לשחק)
הלך (קורא בקול) אז למה היא לא מגיעה ? ההסעה?
ילד ד: תקועה באדוריים.
הלך: איך אתה יודע שהיא תקועה?
ילד ד': אני לא יודע, אבל זה מה שקורה בד"כ
הלך: למה זה קורה?
ילד ד': או.. יכולות להיות הרבה סיבות.
הלך: למשל?
ילד ד': למשל שהליווי מאחר. למשל שיש ערפל אז הליווי לא נוסע, כי זה מסוכן. למשל כי הליווי נסע למלא דלק באדורה (מסמן בידו סיבוב מלא עם היד) "על הדרך", למשל שזיהו משהו על הכביש...
הלך: עצור, עצור עצור.. מה אתה מתכוון "זיהו משהו על הכביש"?
ילד
ג' (מתערב): משהו! אם היו יודעים מה זה אז לא היתה בעיה, כל הבעיה מתחילה בגלל שזה "משהו"..
הלך: ואז..
ילד א': ואז אנחנו מחכים ומשחקים בינתיים. אלא אם כן בא מישהו ומפריע..
הלך: אני מפריע?! אני? ולחכות כל פעם להסעה מאחרת, זה לא מפריע? וליסוע רק עם ליווי בכביש שכזה, לא מפריע?? (עוזב את מקומו ומסתובב על הבמה נרעש, מתקרב לטור הילקוטים, הילדים, שעוקבים אחריו ואחרי תנועותיו נעמדים במהירות וחוצצים בינו ובין התיקים)
ילד א': תיזהר על התיקים.
הלך (נעמד, מופתע) מה? אה.. טוב, אז אולי תסעו לבי"ס אחר, שלא צריך ליווי?
ילד ב': למה בי"ס אחר? אנחנו שייכים להר ואוהבים את ביה"ס שלנו (הילדים מפנים לעברו בבת אחת מבטים..)
הלך: כמה אתם בסה"כ? רק כמה ילדים..
(עמיחי אליה ואליהו נעמדים סמוכים זה לזה)
אליה: אנחנו עולים לכיתה ו'. כשהתחלנו את כיתה א' לא היתה לנו הסעה,היינו רק אנחנו. נסענו בממוגן של הישוב
עמיחי: דליה לקחה אותנו ואמרה בקשר: אופל מגלגלים ירוקים..(מחזיק את היד כאילו היתה קשר)
אליהו (מסביר): הממוגן היה אז בצבע ירוק...
עמיחי: (ממשיך): כן, והם ענו לה: "רות. סוף!.. חשבתי שהחיילים קוראים לדליה רות..
הלך: נחמד, נחמד.. איך קוראים לכם?
אליה: אליה
אליהו: אליהו
עמיחי: עמיחי!
הלך: אליה! אליהו! עמיחי! איזה שמות! כל השמות כאן הם דבר תורה? תגידו, דוגרי! למה לכם כל הבלאגן? אף אחד אפילו לא יודע שאתם כל כך מתאמצים ליסוע על הכביש הזה...
עמיחי, אליהו, אליה: ריבונו של עולם יודע!
ילד ה' (צועק): הגיעה ההסעה..
(כל הילדים נעמדים לפי התור, כל אחד לוקח את הילקוט שלו על הגב, ולפי הסדר יורדים מהבמה)
(חושך) (הלך נשאר לשבת במרכז הבמה)
תמונה ה
(אור ממוקד בהלך, שומעים ברקע שיחות טלפון קטועות, ההלך מאזין ומגיב בפרצופים)
א': (נרגשת) חני? שלום. אבינעם נמצא? מה, הוא לא?! אז מה אני אעשה? (בוכה) שכחתי ביצים, הגלידה נפלה..
ב' : שלום חני. אני צריכה את אבינעם דחוף. או. שלום אבינעם. שמע יש לי אתגר בשבילך: מה אפשר לשים בעוגה במקום ביצים? לא. כי אסור לי לאכול ביצים.. נו מה? שאני לא אוכל עוגה?!
ג': אבינעם, אתה בבית? יופי. תישאר שם אני מביאה לך עוף להריח אם הוא טוב..
ד': חני? תשאלי את אבינעם איך לשמר עלים טריים..
ה': שלום חני. את יכולה לשאול את אבינעם מה לגבי עוגת שמרים שלא תופחת?נו, תשאלי, תשאלי, אני מחכה..
(ההלך מנסה להאזין, לא מבין את פשר הטלפונים, ומרים טלפון בעצמו, ממלמל לעצמו:שתהיה לי קליטה, אמן.)
הלך: חני? שלום. א.. אבינעם הוא רב הישוב? למה את צוחקת? טכנולוג מזון אה.. לא, כי חשבתי.. רב, אולי מקובל או משהו. כהן?! אה. ידעתי! אפשר ברכה?
תמונה ו
(שיר מהסרט "נשים": 'אחותנו את.. ' עם השיר עולות ילדות מחופשות לאימהות, כל אחת עם משהו ביד: עגלות, כביסה, קערה גדולה, , ילקוט של עבודה, וכו' עוברת ביניהן נערה מתיישבת ליד אחת, מדברת עם האחרת וכו', אח"כ פונה אל הקהל, ברקע ממשיך השיר)
שירה: שנה. שנה שאני פה במדרשה.מתנדבת בימים, לומדת בלילות. נושאת עיני אל הנשים האלה. עובדות, נוסעות שעות לעבודה, מטפלות בבית, עושות קניות , לומדות איתנו, מלמדות אותנו,משתתפות בוועדות, ישיבות מזכירות.. יום אחד ביפר: "ביום שני, כבכל יום שני, ב9.30 מתכנסות הנשים אצל סגל." " אהה! חשבתי לעצמי. מעניין מה עושות נשים שכאלו בשעת בוקר שכזו, בישוב שכזה. ביום שני נתעכבתי מעבודתי, ויצאתי לבלוש. באתי לבית סגל והנה: רעש מחריש אזניים, תינוקות בוכים, צוחקים ואפילו רבים. ואיפה האמהות? ולפתע, מבין כל הקולות התינוקיים עולה נעימתה של נעימה. מה זה? הן לומדות נתיבות שלום? מה? מקבלים על זה גמול השתלמות? נקודות לתואר? ענו לי:,
(כל הבנות שעל הבמה קוראות יחד): לא! זה לימוד לשם שמים.
(חושך)
תמונה ז
(אורי וההלך מסתובבים כביכול בישוב)
הלך:בוסטר, בית הכרם, מדרשה, שכונה מזרחית, שכונה צפונית, שכונה צבאית, גבעה דרומית..
אורי:ככתוב "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה"
הלך: כמה משפחות אתם בסה"כ ?
אורי (מתפתל קצת): אני יודע? בערך.. בערך.. 32 בערך.
הלך (נדהם): 32??? איך יכול להיות? כל מקום שאני הולך בארץ ואומר 'נגוהות', מיד קם מי ואומר: "מכיר את נגוהות". "הייתי שם חייל"."הייתי שבוע עבודה" "גרתי שם שנתיים". "אני הקמתי את נגוהות..".ורק 32 משפחות יש כאן? מה זה, לא מחזיקים כאן מעמד?
אורי (נזעק): חס וחלילה, חס וחלילה. זה פשוט שמנגוהות יוצאים שליחים להפיץ את האור. שליחים לערים, שליחים למוסדות, שליחים לגרעינים תורניים. אפילו שליחים בחוץ לארץ יש לנו.
הלך (מתרשם): יפה. יפה. מפיצים את האור..
(ריקוד פנסים)
(אורי והלך ממשיכים לטייל. הלך נעצר)
הלך:יפה העניין הזה של השליחים, דרך מקורית למבט חיובי..
הלך: מה זו האנדרטה? ישוב צעיר כל כך עם אנדרטה? (קורא) : א י ל, גם בפעוטון שלכם ראיתי תמונה מתוקה של תינוקת קטנה, במסגרת, פעוטון שקד. מי אלו?
אורי: איל ושקד. אלו השליחים שלנו אצל ריבונו של עולם.. בעצם יום הדין, נקראו לישיבה של מעלה לסנגר על עם ישראל, לסנגר עלינו. הם עם התמימות שלהם, המתיקות שלהם, אהבת ישראל שבהם והשמחה שלהם, דווקא הם, ,, השאירו לנו כאן שיעורי בית והלכו, הלכו להשפיע אור מלמעלה..
הלך: מה פירוש שליחים? אתם לא ש ל ח ת ם אותם.. נכון?
אורי: לא. לא שלחנו. גם את השליחים האחרים לא שלחנו. כך הוחלט בשבילנו מלמעלה, ואנחנו מנסים להתקדם הלאה , אפילו שלא תמיד זה קל..
תמונה ח
(אורי מתיר ממתניו כעין אבנט רחב שמסובב אותו מתחילת ההצגה. פורש אותו על הארץ, כורע מעליו עד כדי שכיבה ממש, פניו כלפי מטה)
(אלומת אור על אורי):
(שוכב כך זמן מה, ומתרומם על ברכיו, עדיין על הצעיף, פניו כלפי מעלה):
"ריבונו של עולם . גלוי וידוע לפניך מה לנו ולאדמה הזו.
לא באנו לכאן בגלל הבתים המרווחים (אסף דרורי מתקרב)
לא באנו בגלל העבודה הקרובה(אבינעם סבתו מתקרב)
אנחנו לא יושבים כאן כי זה קרוב להורים ונוח (חזקי מתקרב)
ולא בגלל הגינות המפוארות( צוריאל מתקרב)
לא באנו כי נעים כאן בחורף (לנקרי)
ולא כי אפשר לשבת ללמוד בלי עסקי ציבור (גדות)
לא כי החבר'ה מהסניף נמצאים(ארליך) לא כי זה נוח. הרופא, המכולת והקניון במרחק הליכה
אפילו לא בגלל הנוף המדהים, הבתים הזולים והחברה המיוחדת.(עוד חבר'ה עולים)
באמת, ריבון עולם , ואני ממש רציני. באנו לכאן כולנו כי אנחנו רוצים לעשות לשם שמיים.
